ניסוי לילדים - ביצה ללא קליפה

עודכן: 10 במרץ

בשביל ילדים, ניסוי מדעי לא שונה בהרבה קסם. הניסוי הזה לוקח קצת זמן, לכן אפקט הקסם שלו הוא פחות מיידי אבל זה לא מפריע לו להפליא ולהדהים ילדים. הראו לילדכם איך קליפת הביצה נעלמת ומתמוססת באופן מסתורי בתוך החומץ בעוד הביצה הלא מבושלת שומרת על צורתה והופכת להיות כדור גומי גמיש.

ילדים סקרנים זה כיף גדול, ואין ספק שמשלי אני לומדת המון. כל פעם שהם שואלים אותי שאלה טריוויאלית כמו "אמא למה הקרח קר?" או "עד איזה גובה העץ הכי גבוה בעולם מגיע?" אנחנו פונים לד"ר גוגל ותרים אחרי תשובות. הפעם היה זה הקטן ששאל אותי, איך אפשר לבקוע ביצה בלי לבקוע אותה. האמת לא הבנתי את השאלה (זה קורה הרבה) אבל מפה לשם התחלנו לקרוא על הביצה ועל הקליפה שלה, והגענו לניסוי החמוד הזה.

בניסוי הזה מכניסים ביצה לא מבושלת לחומץ ורואים איך הוא ממיס לה את הקליפה, אך היא לא מתפרקת אלא נשארת שלמה! הניסוי דורש קצת סבלנות כי התוצאות הן לא מיידיות, אבל מנגד, הוא ממש קל, לא מלכלכך ואת כל החומרים הדרושים כנראה יש לכם בבית.

מה צריך לניסוי הביצה ללא הקליפה:

ביצה (טריה, לא מבושלת)

צנצנת זכוכית

חומץ

מהלך הניסוי:

מניחים בעדינות בתוך צנצנת זכוכית את הביצה. מוזגים לתוך הצנצנת חומץ כך שיכסה את הביצה. אין צורך למלא את הצנצנת עד הסוף.

שימו לב להשאיר את הצנצנת לא מכוסה (במהלך הניסוי יפלטו מהצנצנת גזים ואם היא תהיה אטומה זה עלול לגרום לפיצוץ).

כעת משאירים את הביצה בחומץ לפחות ל48 שעות.

בינתיים מתחילים לתצפת:

עם הכנסת החומץ, תוכלו מייד להבחין בבועות קטנות שמתחילות לעלות.
כעבור כמה דקות הביצה תתחיל לצוף.
כעובר יומיים בהם הביצה היתה שרוייה בחומץ מתקבלת ביצה ללא קליפה, רכה, שקופה למדי וגדולה יותר.
הסיבה שהניסוי הוא כל כך ארוך היא שחומצת החומץ חלשה. אחרי יממה בחומץ מומלץ להוציא את הביצה ולגעת בה – אם נותרו בה אזורים קשים, סימן שיש בה עדיין קליפה שלא הגיבה וכדאי להחליף את החומץ הישן בחדש ולהמתין עוד כמה שעות כדי להשלים את התגובה. אצלנו לא היה צורך בזה.
תנו לילדים לגעת ולשחק בביצה, היא אמורה להיות נעימה למגע ורכה כמו כדור קפיצי! רק עשו זאת בזהירות כי בפנים היא עדיין רכה.

אז מה בעצם קורה בניסוי הביצה ללא הקליפה?

מה שגורם לקליפת הביצה להיות קשה הוא חומר שנקרא מפחמת הסידן (קלציום קרבונאט), בדומה לגיר או אבנית. גיר ואבנית כידוע מתמוססים במגע עם חומץ וכך גם קליפת הביצה.
בחומץ יש 5% חומצה אצטית (כל השאר זה מים). כשהחומצה האצטית באה במגע עם הקלציום קרבונאט שבקליפת הביצה, הקליפה מתפרקת ונוצר גז, פחמן דו-חמצני.
הפחמן הדו חמצי מצטבר בבועות קטנטנות על גבי שטח הפנים של הביצה והתוצאה היא שהבועות גורמות לביצה לעלות ולצוף. (אם תנערו את הצנצנת הביצה תשקע שוב בגלל הפיחות בבועות, והיא תעלה ותצוף שוב כעבור כמה דקות עם חזרתן).
אחרי יום נוסף, שהסידן מוסר, אמור להשאר רק קרום דק וגמיש במקום קליפה. הביצה גם גדלה, היות וכשאין בה קליפה היא מסוגלת לשנות צורתה ואפילו לגדול מעט. ריכוז המומסים בתוך הביצה גדול מזה שבחומץ שמסביבה ולכן נכנסים לתוכה מים מהסביבה והיא מתנפחת.

איך הביצה לא נשפכת החוצה ללא קליפה?

החלמון והחלבון של הביצה עטופים בשני קרומים, הנקראים קרומי הקליפה. הקרומים בנויים בעיקר מחלבון בשם קולגן, ואפשר להבחין בהם גם כשמקלפים ביצה קשה – הם נדבקים לקליפה בחוזקה. הקולגן הוא חומר חזק יחסית וגמיש והוא שומר על הביצה הרכה כמו בלון גומי מלא במים.

רעיונות לשדרוג הניסוי:

אפשר לצייר על הביצה לפני תחילת הניסוי בטושים לא מחיקים ציורים וכך תהליך פירוק הקליפה ברור יותר לילד גם בהתבוננות מבלי לפתוח את הצנצנת.

אחרי שמשחקים ובודקים את הביצה הערומה שמים אותה בכלי מלא במים עם מעט צבע מאכל. כעבור זמן קצר תוכלו להבחין כי הביצה משנה את צבעה וגדלה. זוהי הדגמה יפה של תהליך אוסמוזה (המכונה בעברית פעפוע), בו מים עוברים מאזורים בעלי ריכוז נמוך של מומסים לאזורים בעלי ריכוז גבוה של מומסים.